החלטה בתיק בש"פ 5334/13

א.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט) במ"ת 3265-05-13 מיום 2.7.13, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. עניינה של הפרשה בשוד בנסיבות מחמירות של תחנת דלק, תוך שימוש בקטנוע ללא רשות וללא רשיון נהיגה וביטוח.

רקע

ב.             כנגד העורר, יליד 1989, הוגש (ביום 2.5.13, בת"פ 3234-05-13) כתב אישום המייחס לעורר עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, שימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג לחוק העונשין, נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, והחזקת סמים לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ביחד עם סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; כנטען בכתב האישום, עובר ליום 16.4.13, קשרו העורר וציון אברהם (להלן ציון) קשר לשוד בתחנת דלק. נטען, כי ביום 16.4.13 אסף העורר את ציון על גבי קטנוע, אשר נגנב מבעליו קודם לכן, אל עבר תחנת הדלק "דור אלון" הסמוכה לקיבוץ גבעת השלושה. השניים הגיעו לתחנה בשעה 0241, והבחינו במתדלק הבודד, בשיר ג'בארה (להלן המתלונן), אשר שהה באותה העת בחדר העובדים. ציון ירד מן הקטנוע וניגש לחדר העובדים, בעוד העורר נותר עם הקטנוע מונע ומוכן להימלט מהתחנה. ציון פקד על המתלונן לשבת על הרצפה, תוך הנפת חפץ הנחזה לאקדח, ודרש הימנו ליתן את כל הכסף שברשותו. המתלונן העביר לציון את תיק הצד שנשא אשר הכיל 600 ש"ח, ואז חבט בראשו ציון ושאל לקיומו של כסף נוסף, ונענה בשלילה. ציון דרש מהמתלונן את מכשיר הטלפון הנייד אשר ברשותו, אך משהתברר לו כי מדובר במכשיר מיושן ופעוט ערך, השליכו ארצה. בשלב זה יצא ציון מחדר העובדים והשניים נמלטו על הקטנוע לפתח תקוה, שם נטשו את הקטנוע, לא לפני שניקוהו מטביעות אצבעות. כן נטען, כי העורר נהג בקטנוע לאורך האירוע ללא רשיון נהיגה וביטוח רכב. עוד נטען, כי ביום 19.4.13, בעת שעוכב העורר לחקירה בגין המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, החזיק בביתו 0.45 גרם חשיש לצריכתו העצמית. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ג.              בדיון מיום 2.5.13 בפני סגן הנשיאה א' יעקב, הסכים בא כוחו של העורר לקיומו של "ניצוץ ראייתי" כנגד מרשו, ובדיון מיום 10.6.13 הסכים בא כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, בית המשפט (השופטת מ' ברנט) הורה בהחלטתו על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

ד.             ביום 1.7.13 הוגש תסקיר המעצר בעניינו של העורר מטעם שירות המבחן, המבוסס על ראיון עם העורר ועם אמו, אשר הוצעה כמפקחת, וכן על אבחונים שנערכו בעניינו בין השנים 2011-2007. התסקיר מגולל את נסיבות חייו הלא פשוטות של העורר, וביניהן שילובו בפנימייה טיפולית בשל קשיי התנהגות כבר בגיל 12, ממנה הורחק בעקבות אירוע אלימות כנגד איש צוות, וכן נשירתו מהלימודים בגיל 15 והידרדרותו לשימוש בסמים קשים מסוג קוקאין וכדורים הזייתיים. שירות המבחן התרשם לאורך השנים כי העורר מתקשה בקבלת סמכות, ומגלה חוסר יציבות והתמדה במסגרות הטיפול השיקומיות בהן ניסו לשלבו. עוד התרשם שירות המבחן מהתנהגותו פורצת הגבולות של העורר, מהידרדרותו המתמשכת ומניהול אורח חיים עברייני והתמכרותי, ללא נטילת אחריות. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה להמשך מעורבות עבריינית של העורר ולהישנות התנהגות אלימה. בתסקיר צוין עברו הפלילי של העורר, כעולה מגליון הרישום הפלילי בעניינו, הכולל חמש הרשעות, בעיקר בגין עבירות אלימות ורכוש. כן צוין, כי אמנם עם שחרורו של העורר ממאסרו לפני כשנה וחצי, ניסה להשתלב במעגל העבודה, אולם בהדרגה חזר לשימוש אינטנסיבי בקוקאין, ולהערכת שירות המבחן מדובר בדפוס חוזר. עוד צוין, כי נבחנה אפשרות לשלב את העורר בחלופת מעצר בדמות מסגרת טיפולית סגורה ארוכת טווח, אולם שירות המבחן סבר כי אין אמו של העורר מתאימה לשמש כמפקחת מלוה של העורר בתהליך הקבלה. בסופו של דבר לא בא השירות בהמלצה, בהיעדר מסגרת וגורם מפקח.  

החלטת בית המשפט המחוזי

ה.             בדיון מיום 2.7.13 טענו הצדדים לעניין חלופת המעצר; מטעם העורר נטען כי ראוי לאפשר לו מבדק התאמה לקהילה טיפולית. בית המשפט (השופטת מ' ברנט) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי קיימים שלושה תנאים עיקריים, אשר נקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, לשליחתו של נאשם לקהילה טיפולית כחלופת מעצר. כך, כאשר הנאשם מצוי בעיצומו של הליך גמילה, שאז יש מקום לשחררו לחלופה שיקומית על מנת שלא לפגוע בתהליך הגמילה; כאשר רצון הנאשם להתחיל בתהליך הגמילה כן ואמיתי; וכאשר סיכויי הנאשם להצליח בטיפול הם גבוהים. בית המשפט סבר, כי המקרה דנא נעדר "בסיס מוצק להנחה כי נסיון הליך שיקומי שנעשה בעבר ולא צלח - יצלח כעת", וכי הן שירות המבחן והן העורר עצמו הביעו ספק באשר להצלחתו של הטיפול המוצע; שירות המבחן סבר כי הקהילה הטיפולית "עונה באופן חלקי על צרכיו הטיפוליים של המשיב, באשר למשיב דפוסים אלימים ועברייניים". בית המשפט ציין, כי ככל שתימצא חלופה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, פתוחה הדלת בפניו להציעה וזו תיבחן.

הערר והדיון

ו.              כלפי החלטה זו הוגש (ביום 30.7.13) הערר הנוכחי, שבמסגרתו נטען, כי העורר צפוי לכפור במיוחס לו במסגרת ההליך העיקרי, כך שמשפטו צפוי לארוך זמן רב, דבר שיש להביאו במניין השיקולים לקבלת הערר, כמו גם את נסיבות חייו של העורר וגילו הצעיר. כן נטען, כי שגה שירות המבחן משלא בחן חלופות מעצר נוספות, וזאת אך בשל שלא נמצא לעורר מפקח מלוה מתאים לראיון הקבלה לקהילה הטיפולית. נטען, כי בכך יש להפלות בין העורר לנאשמים אחרים שהם בעלי ממון או קרובי משפחה, אשר סביר כי יימצא להם מפקח מלוה ראוי לראיון הקבלה, וזאת מקום ששירות בתי הסוהר יכול ללוות את העורר לראיון הקבלה.

ז.              עו"ד חיון טענה לעורר, כי אינטרס ציבורי הוא לאפשר לאדם צעיר להיגמל מסמים, לאחר שהחל בשימוש בגיל 15; עוד נטען, כי משפט ההוכחות עלול להידחות עד לאחר משפטו של הנאשם האחר, ואי בירור הליך הגמילה בשל היעדר בני משפחה אינו ראוי; העורר לא זכה לקבל יד מושטת, ובדיקות השתן הנוכחיות שלו נקיות מסמים; יש לתת לו את הסיכוי.

ח.             עו"ד חינאווי טענה למדינה, כי יש לבחון את המסוכנות הנשקפת מן העותר, שבביתו גם נמצאו סמים לשימוש עצמי, ואף על רקע עברו הפלילי ודפוס ההתנהגות הפלילי החוזר על עצמו, שנסיונות גמילה לגביו נכשלו.

הכרעה

ט.             חוששני שאין בידי להיעתר לערר, בכל הצער על שאדם צעיר אינו נחלץ ממעגל הסמים ומתמיד בעבירות; זאת - לא בשל היעדר מלוה לקהילה הטיפולית לשם מבדק, דבר שניתן היה להסדירו לפי הצורך גם באמצעות שירות בתי הסוהר, אלא כיון שבנסיבות אין לצערי מקום להליך גמילה בעת המשפט. עיון בגליון המרשם הפלילי של המערער מגלה כי כבר עמד חמש פעמים בפני בתי המשפט, החל מהיותו נער, בעבירות גניבת רכב ועבירות רכוש אחרות וכן עבירות אלימות וסמים, וריצה מאסרים אחדים. לאחרונה שוחרר - כנמסר - לפני כשנה. הסניגורית המלומדת הפנתה לשתי החלטות שחרור של בית משפט זה (השופטת ארבל) בבש"פ 8690/10 אלמוג נ' מדינת ישראל (2010) ובש"פ 8967/11 מינטסנוט נ' מדינת ישראל (2011). בראשונה, יצוין, היתה המלצה חיובית של שירות המבחן לעניין בדיקת היתכנות לקהילה טיפולית; בשניה שוחרר העורר לחלופת מעצר חרף היעדר המלצה של שירות המבחן. המדינה הפנתה - בין השאר - לבש"פ 3141/13 סויסה נ' מדינת ישראל (2013), השופט פוגלמן), שם נדונה בקשה לבדיקה במרכז גמילה (פסקה 25) ולא נענתה בחיוב, וראו האסמכתאות שם.

י.              הוזכרו מעלה המבחנים הנוהגים לעניין הליכי גמילה תוך כדי מעצר. העורר אינו עומד בהם, לצערי, בכל מאמציה הראויים של הסניגורית המלומדת. אוסיף למבחנים את מבחן נסיון החיים והשכל הישר; בית המשפט צריך שישאל עצמו אם נראה לו שבתקופת הביניים עד תום המשפט יש סיכוי להליך חיובי, שיעמיד את הנאשם שלפניו על רגליו בהקשר הסמים. בענייננו, הגם שאין כל ספק, כמות שציינתי בעת הדיון, כי העורר זקוק לגמילה ולשיקום - החיים עודם לפניו, וחבל שיתבזבזו לריק בין מאסר למאסר - אין השלב הנוכחי מתאים לניסוי גמילה. תולדות התמכרותו ועברו הפלילי אינם מבטיחים כי בתקופת המשפט - ואגב, ובכל הכבוד, נראה שאין צורך כאן בהליכים ממושכים - עשוי לקרות שינוי של ממש, ובאמת אין העורר עומד במבחני הפסיקה. תרופתו, ככל שיישלח  למאסר בתיק (וכמובן איני מביע כל דעה על כך), היא בהליך גמילה סדור לאחר גזר הדין. ואני מאחל לו כי יצליח.

יא.           נוכח כל אלה איני נעתר לערר.

          ניתנה היום, כ"ט באב תשע"ג (5.8.2013).    

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    רח